פסק-דין בתיק ה"פ 498/05

1.         עניינה של תובענה זו הוא בשאלת אישורו או ביטולו של פסק בוררות שניתן,                   ביום 30.3.2005, על ידי ערכאת הערעור בבורסת היהלומים בעניינם של הצדדים - שניהם חברי אותה בורסה (להלן: " פסק הבוררות"). פסק הבוררות צורף כנספח א' לבקשה לביטול               פסק הבוררות.               

בפסק הבוררות נדחה ערעורה של יהלומי אלול בע"מ (להלן: " המבקשת") על פסק בוררות שנתנה ערכאת הבוררות הראשונה (אף היא בבורסה ליהלומים) שדנה בסכסוך בין הצדדים, ואשר דחתה את תביעתה של המבקשת כנגד מר שמואל סבו (להלן: " המשיב").

להשלמת התמונה יוער כי עניינה של התובענה, כפי שהתבררה בפני שני מוסדות הבוררות,           היה שאלת אחריותו של מר שמואל סבו לארבעה יהלומים בשווי 167,000 דולר שמסרה            יהלומי אלול בע"מ לבנו, רון סבו, ואשר לא קיבלה עבורם תמורה.

2.         יצוין כי בתחילה הוגשה על ידי המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות (ה"פ 498/05).  לאחר מכן, הוגשה על ידי המבקשת בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 574/05). שתי הבקשות אוחדו ונשמעו בפני, ופסק דין זה ניתן ביחס לשתיהן.

טענות הצדדים

טענות המבקשת

3.         ואלה נימוקי המבקשת לביטול פסק הבוררות, שיסווגו בהתאם לעילות המנויות בסעיפי המשנה ל סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " החוק"):

א.      לפי סעיף משנה (5), הבוררים לא הכריעו בעניין שנמסר להכרעתם - קרי: בשאלת השותפות שבין המשיב לבין בנו.

ב.      לפי סעיף משנה (9), תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. זאת, מחמת כל אחד משני אלה -

1.       מחמת שהוא עומד בסתירה להחלטת כב' הרשם ע' אזר ז"ל במסגרת בקשה שנדונה בבית משפט זה במסגרת הליך הבוררות (ב"ש 18629/03) (להלן: " ההחלטה השיפוטית"). 

2.       מחמת משמעותו של פסק הבוררות, הפטרת המשיב מאחריות למעשי בנו בנסיבות בהן הופרה חובת נאמנותו ואחריותו. הכרעה זו מהווה פגיעה באושיות היסוד של חיי המסחר בין יהלומנים.

ג.        לפי סעיף משנה (3), הבוררים חרגו מסמכותם לפי סעיף 107ד לתקנון הבורסה, המסמיך אותם להתייעץ עם מומחים. לאור קיומה של החלטה שיפוטית ביחס לשאלות הנדונות בבוררות, יש לפרש את סמכות ההיוועצות כסמכות חובה בכל הקשור למומחים משפטיים. כמו כן, יש לפרש סמכות זו כסמכות חובה בכל הקשור להיוועצות עם גרפולוג מומחה, ביחס למסמכים שונים שהוצגו בפני הבוררים.

יוער כי בסיכומיה העלתה המבקשת טענה, שזכרה לא בא בכתבי הטעות, בדבר חריגה נוספת של הבוררים מסמכותם - ביחס להכרעתם בדבר שותפות בשם F&B. טענה זו מהווה "הרחבת חזית" אסורה, ולא אדון בה.

ד.      לפי סעיף משנה (6), הבוררים לא נתנו נימוקים לפסק הבוררות. בנסיבות המקרה, ועל אף הקבוע ב סעיף 107י לתקנון הבורסה, על פיו " הבורר לא יהיה חייב לנמק                  את החלטותיו", יש להטיל חובת הנמקה על הבוררים. זאת, מחמת כל אחד משני אלה -

1.       שפסק הבוררות עומד בסתירה, כאמור, להחלטה שיפוטית.

2.       שהבורסה ליהלומים היא חברה מעין ציבורית, בהתאם ל-ע"א 3414/93 און       נ' מפעלי בורסת היהלומים, פ"ד מט (3) 196.

ה.      לפי סעיף משנה (8), פסק הבוררות ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו - שכן חלפו למעלה מ-14 חודשים לאחר פתיחת ההליך בערכאת הערעור (ביום 12.1.2004) ועד שניתן.               מאחר שתקנון הבורסה "שותק" בעניין זה, הרי שחל במקרה הנדון סעיף ט"ו לתוספת לחוק (" הוראות מכללא", בהתאם ל סעיף 2 לחוק). לפי הוראת סעיף זה, על פסק הבוררות להינתן - לכל המאוחר - תוך חצי שנה מתחילת הליך הבוררות.

יוער כי המבקשת טענה בהרחבה (ואף צירפה מסמכים) ביחס לעובדות נשוא הבוררות,               כפי שהתבררה בפני שני מוסדות הבוררות. טענות ממין זה אין מקומן בהליך של אישור/ביטול פסק בוררות (רע"א 1512/92 קירת נ' נזר, פ"ד מז (5) 529). לפיכך, לא מצאתי לדון בטענות אלה.

כמו כן טענה המבקשת טענות נוספות ביחס לנסיבות שונות המתייחסות להליך הבוררות,        שאף בהן אין כדי לבסס עילה לביטול פסק בוררות. לפיכך, לא אדון גם בטענות אלה.

טענות המשיב